יוסף עיסא נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק - דין

כללי

1.התובע יליד 12.5.1976, נפגע ביום 2.10.2003 בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. (להלן: "החוק"). תביעתו דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה ,על-פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על חובתה לשלם לתובעת את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה בין הצדדים, היא בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים.

2.כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע באמה שמאלית. לאחר התאונה הוא הובהל לבית-חולים לגליל המערבי בנהריה. (להלן: "בית-החולים"). שם, הוא נבדק ואובחן אצלו חתך עמוק עם שוליים בלתי סדירים באזור אחורי מדיאלי של האמה הקרבנית, ללא גרעון נוירווסקולרי. הוא אושפז במחלקה אורתופדית. בקבלתו, בוצעה הטרייה של הפצע ותפירת השוליים. בהמשך הוא טופל על-ידי אנטיביוטיקה תוך ורידית. ביום 13.10.2003, הוא שוחרר מבית-החולים לביתו עם המלצה לחפש מחלה למשך שבועיים ולהמשך טיפול ומעקב רפואי אצל הרופא המטפל.

3.בהמשך, הופנה התובע לטיפול פיזיותרפי וריפוי בעיסוק. צילום E.M.G שבוצע ביום 8.3.2005, הדגים נזק אקסונלי קל בעצב אולנרי משמאל.

4.ד"ר חיים צינמן, מנתח אורתופדי, אשר מונה על-ידי בית-המשפט, בדק את התובע והגיש בעניינו חוות-דעת בכתב. בחוות-דעתו, קבע ד"ר צינמן, בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובע נכות רפואית יציבה כדלקמן: 5% בגין פגיעות בעצב האולנרי, לפי סעיף 31(5)(א)(2) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") ו- 10%, בגין הצלקת הניתוחית, לפי סעיף 75(1)(ב) שבתוספת לתקנות. יוצא, כי דרגת נכותו הרפואית היציבה והמשוקללת של התובע, בגין התאונה, היא בשיעור של 14.5%.

5.התובע טוען לפיצויים , בפרטי נזק, אלה:

נזק מיוחד

א.הפסד השתכרות - 30,000 ₪.

ב.עזרת צד ג' - 25,000 ₪.

ג.הוצאות רפואיות ודמי נסיעה - 1,000 ₪.

ד.טיפול רפואי ואשפוז (כך!!) -לפי חשבוניות בית-חולים/ קופ"ח.

נזק כללי

ה.הוצאות רפואיות

ו.אובדן כושר השתכרות

ז.כאב וסבל

ח.הוצאות נסיעה

ט. עזרת צד ג'

י.אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה.

6.הנתבעת, מאידך, מכחישה את טענותיו של התובע באשר לנזק ושיעור הפיצויים שבכוחם להחזיר את המצב לקדמותו. לדידה ובעניינו-שלנו, נכותו התפקודית של התובע היא פחותה בהרבה מנכות הרפואית היציבה. הנכות הרפואית היציבה אשר נקבעה על-ידי ד"ר צינמן, נקבעה, למעשה ובחלקה הארי, בגין הצלקת הניתוחית באמה השמאלית של התובע. ברי לכל, כי נכות זו אינה, למעשה, תפקודית כלל. וכן, גם הנכות הרפואית בשיעור של 5%, שנקבעה לתובע על-ידי ד"ר צינמן בגין הפגיעה העצבית, אינה בעלת אופי תפקודי כלל. מה עוד, שהתובע לא נזקק כלל לטיפול רפואי מיוחד או ממושך בגין התאונה. בנסיבות אלה ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע, יש לפצות את התובע רק בגין שני ראשי נזק והם: כאב וסבל, בסך של 32,662 ₪ והפסד השתכרות בעתיד בסך של 5,000 ₪. לגבי יתר פרטי הנזק הנתבעים, טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיחם כלל.